סיפור החתונה – אהבה ונתינה

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

הבית הראשון של שירו של אריק איינשטיין, וודאי אומר לכל אחד מאיתנו משהו בליבו. בתקופה האחרונה, רבים מכלל הציבור בישראל נמצאים בדכדוך על המצב במדינה. קלקולים במערכות רבות, שחיתת פרות קדושות ועוד. דווקא בתקופה זו, חשיבות העשייה של כל אחד מאיתנו, מקבלת משנה תוקף.
סיפור הממחיש את רצוננו להקים את אתר ההתנדבות, הינו סיפורו של אחד מחברי הקבוצה, גיא:
“במהלך מלחמת לבנון השניה, מילאתי את תפקיד מפקד גדוד 52, גדוד טנקי מרכבה סימן 4. נטלתי חלק פעיל בלחימה כשבועיים, למן יום חטיפת חיילים המילואים, ה-12 ביולי, ועד יום שני ה-24 ביולי, בו נפגעתי באורח בינוני במהלך הקרבות בבינת ג’בל.
בלילה שבין חמישי לשישי, ה-10 לאוגוסט 2006, בעודי מאושפז בתל השומר, צילצל הטלפון ונתבשרתי כי סמ”ר רון ויינריך, מפקד בגדוד, נפגע קשות בגבו ואיבד את היכולת להזיז את רגליו, זאת באירוע בעומק לבנון, בכפר קנטרה.
ביום שבת, עם העברתו של רון לבית החולים תל השומר, פגשתי את משפחתו. לאחר שיחה קצרה, הבנתי כי אחיו של רון אמור להתחתן בעוד 10 ימים, וכי קיום החתונה מוטל בספק. עם זאת, נאמר לי כי רון נחוש שלא לפגוע בתוכניות המשפחה, והחליט כי יגיע לחתונה בכל דרך. סיכמנו כי נמתין מספר ימים לראות להיכן הדברים מתפתחים מבחינה רפואית.
חמישה ימים לאחר מכן, ביום ד’ סמוך לחצות, אני ואחד מחברי הטובים פגשנו את אחיו של רון והכלה המיועדת. הבנו כי רון לא יוכל לצאת מבית החולים, ודנו באופציית קיום טקס חתונה צנוע בבית הכנסת בבית החולים, ולאחריו כיבוד צנוע למעגל המצומצם של המשפחה. אוהד, כאמור אחד מחברי, שאל לפתע, “למה שלא נעתיק את החתונה המתוכננת לכ- 500 איש לבית החולים?”
בימים שלאחר מכן, פעלנו צוות המורכב מאנשים טובים ורבים, על מנת להביא לקיום האירוע. הפעולה הראשונה אשר אני חשבתי כי נכון לעשותה, הייתה פנייה לאחת מבעלות ההון המשמעותית בישראל, בבקשה כי תרתם למשימה בהיבט הכלכלי (כמעט 100 אלף ש”ח). שבוע ויום לאחר מכן, התרגשות גדולה אחזה בכולנו. התמונה אשר נגלתה לנגד עינינו לאחר שבוע עבודה של אנשים מופלאים הייתה זו: הגן בחצר מחלקת השיקום בתל השומר הפך להיות גן אירועים, עם במות, ספוטים, שולחנות, כסאות ועוד – ממש כמו היפים בגני האירועים.
הדבר המפליא באירוע זה, הינו כי כלל האמצעים, העזרה בכוח אדם וכו’ – ניתנו בהתנדבות, ובתרומות קטנות של המון אנשים, כל אחד בהתאם לתחומי עיסוקו (ולא מדובר באנשים בעלי ממון בסדרי גודל של פילנטרופים). לא נזקקנו לתרומה של שקל אחד, והמרשים היה כיצד כל כך הרבה אנשים מופלאים נרתמו בכל כך הרבה אהבה ורצון לנתינה. נחשפנו לצד היפה של ישראל, לאהבה, לנתינה ולרוח התנדבות.
אירוע זה היה בבחינת שיא של היחשפותי לעולם מופלא של אנשים פשוטים, כמוני וכמוכם, אשר ניחנים ברצון לתת ולתרום ללא לאות. לאחר פציעתי במלחמת לבנון, שהיתי כחודשיים במחלקת השיקום בבית החולים תל השומר. מרגע ההגעה למחלקה, גילתי מערך מדהים של מתנדבים, מכלל השכבות והגילאים, אשר עוסקים בנתינה אין סופית ובהתנדבות ללא לאות. ארגון מסיבות לפצועים, דאגה לצרכי המשפחות, ארגון סופי שבוע בבתי מלון למשפחות פצועים בעלי בעיות כלכליות, ביקור, הקשבה, מילה טובה ועוד ועוד, והכל באהבה – ישראל היפה בהתגלמותה.
חלק מהמתנדבים פועלים בעמותות, חלקם מייצגים את עצמם בלבד, אך כולם ניחנים בנתינה מדהימה. במהלך הקריירה שלי, ובוודאי כמפקד גדוד, נחשפתי לקשיים הרבים אשר הינם מנת חלקם של רבים בציבור בישראל. בהיבט זה, בראייתי המצב בצבא הוא בבועה של החברה כולה.
אינני בטוח אם כולם מבינים במה מדובר. כיום מפקדי גדודים מחלקים תוי קניה ברשתות השיווק, בשווי עשרות אלפי שקלים, למען חיילים נזקקים. האגודה למען החייל בנתה קרן של כמיליון דולר, אשר תכליתה לממן אמצעים בסיסיים ביותר למשפחות חיילים נזקקים – מקררים, מיטות, ארונות ועוד.
“חווית” השהייה בשיקום, עם הידיעה לגבי מצוקות שכבות רבות הביאו אותי להבנה כי כל אחד מאיתנו יכול לעשות, וכי בעשייה זו יש אמת באמירה ‘לתת זה לקבל’”